ונתתי אותה לכם מורשה

פרשת וארא (פ"ו ד, ח):

"וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה ... לכן אמור לבנ"י אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים... והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'".

בפסוקים אלו אנו למדים שהקב"ה חזר על הבטחתו לאבות לתת להם את ארץ כנען.

מחמת הבטחה זו הגיע כעת מועד הגאולה של עם ישראל מארץ מצרים על מנת שיוכל להביאם לארץ.

וצ"ב כיצד התקיימה ההבטחה לאבות והרי האבות עצמם לכאורה לא קיבלו את ארץ ישראל?

יתירה מזו הפסוק מדגיש שהבטחה זו נקשרה בעבותות שבועת ה' יתברך וכפירוש רש"י "נשאתי את ידי – הרימותיה לישבע בכסאי", ופשוט הוא שהקב"ה מקיים שבועתו, ומאידך רש"י בפסוק ב' מפרט את הבטחות ה' לאבות ומסיים "הרי שנדרתי להם ולא קיימתי".

והנה כבר מצינו במפרשים השונים שהתחבטו בשאלות אלו.

ויש שרצו לומר שהאבות יקבלו את הארץ לאחר תחיית המתים, אך קשה ע"כ שלשון הפסוק בחומש בראשית "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" היא בלשון עבר.

ואכן רש"י שם נתקשה בזה ופירש "לפי שהבטחת ה' הרי היא כמקוימת", וצ"ב מה כוונתו.

ונראה שיש לדקדק בלשון הפסוק שהאריך וכתב "ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'", ושורש המילה מורשה הוא י,ר,ש. הרי שקנין ארץ ישראל אינו מכוחם של הנכנסים לארץ אלא ירושה מאבותיהם, אף שהם עצמם לא נכנסו לארץ.

ומעתה נוכל להאיר בזה נקודות רבות כדלהלן:

1. הקושיה שהקשינו לעיל מלשון הפסוק שמשמעה שהאבות מקבלים את הארץ ובפועל הרי לא קיבלוה רק בניהם, מתורצת, שהרי בני ישראל קיבלוה רק מכח מה שמשמים נגזר, מכח זכות האבות שהם מקבלים את הארץ ומורישים אותה לבניהם אחריהם. (וכעין מה שמצאנו בסוגיות פ' יש נוחלין, לגבי אופן חלוקת הארץ לשבטים אשר נעשתה ע"פ האבות יוצאי מצרים, וכן גדר ירושה בקבר).

2. גם ההבטחה לאבות נחשבת כמקוימת, שהרי קבלת הארץ על ידי הבנים רק מכח האבות.

3. מובן גם מדוע בכל הציוויים של כיבוש הארץ, לא נאמר לשון לקיחה או לשון כיבוש, אלא לשון הורשה כגון "והורשתם את הארץ וישבתם בה" (במדבר לג, נג).

וכן "למען יטב לך וירשת את הארץ הטובה אשר נשבע ה' לאבותיך" (דברים ו-יח). לעומת זאת על כיבוש סיחון את חשבון נאמר "ויקח את כל ארצו מידו עד ארנון" (במדבר כא, כו), כיון שאינו מורשה אלא לקיחה או כיבוש.